גלובליזציה

מה הגלובליזציה באמת הורסת?

מקדונלד
פורסם:

תוך כדי הליכה ברחובות מדיין, נתקלתי ב-Dunkin' Donuts, רשת סופגניות מעיר הולדתי בוסטון . (זה הכי טוב. המקומיים די קשורים לדנקין. אל תתעסקו עם תושב מסצ'וסטס ודנקין.)

כשהסתכלתי בחנות, נוצר בור בבטן ונהייתי שקט ומלנכולי.



במשך ימים, נתקלתי בסטארבקס, מקדונלד'ס, KFC, פאפא ג'ון ועכשיו, דונקין דונאטס!

מדין הוכרע על ידי השרשראות.

עוד מקום שנהרס בגלל הגלובליזציה!

עוד מקום שבו הדמות המקומית גוסס.

או...זה היה? (נאמר בקול קריין של מורגן פרימן.)

האם זה דאנקין דונאטס באמת היה דבר רע?

או את סטארבקס ההוא שראיתי קודם? או כל אלה של פאפא ג'ון? (אני מתכוון שרוטב חמאת שום מדהים.)

כשהמשכתי במורד הרחוב, עלתה בי מחשבה: מה היה לה דאנקין דונאטס בֶּאֱמֶת הָרוּס?

זאת אומרת, החנויות והדוכנים הסמוכים היו עדיין מלאי חיים וגדושים בלקוחות שקנו חטיפים וקפה.

נאשוויל טנסי עד כמה

מה באמת הפריע לי?

ואז זה פגע בי.

הבנתי שאולי הסיבה שהייתי עצובה היא בגלל שמה שדאנקין דונאטס באמת הרס זה לא מדיין אלא מה שאני מַחֲשָׁבָה מדין הייתה.

כמטיילים, אני חושב שאנחנו נוטים לשנוא את הגלובליזציה כי אנחנו מדמיינים מקומות שהם בדרך מסוימת מהספרים, הסרטים ומהתודעה התרבותית הקולקטיבית שלנו.

לעתים קרובות יש לנו את התמונה הזו - המבוססת על שום ניסיון ממקור ראשון - של איך יעד צריך להיות ואיך האנשים צריכים לפעול. אנחנו מדמיינים חופים נטושים, או בתי קפה מוזרים, או ערים עתיקות כפריות, או ערים גסות ושחוקות כי ראינו את זה בסרט או קראנו ספר לפני עשר שנים. זאת אומרת, רוב האמריקאים עדיין חושבים קולומביה שופעת נרקוס או שמזרח אירופה עדיין כמו שהייתה ביום שאחרי נפילת מסך הברזל.

מבט על גורדי שחקים במדיין מהגבעות

זו לא תופעה חדשה. אנחנו רוצים שהמקומות שבהם אנחנו מבקרים ישתלבו בקופסה שיצרנו עבורם מנטלית. אנחנו רוצים שהדמות שלנו שלהם תאושר.

לעזאזל, אפילו מארק טווין הרגיש כך לגבי הטאג' מאהל:

קראתי הרבה יותר מדי על זה. ראיתי את זה ביום, ראיתי את זה ב
אור ירח, ראיתי אותו בהישג יד, ראיתי אותו מרחוק; וידעתי כל הזמן, שמסוגו זה פלא העולם, ללא מתחרה עכשיו וללא מתחרה עתידי אפשרי; ובכל זאת, זה לא היה הטאג' שלי. הטאג' שלי נבנה על ידי אנשים ספרותיים נרגשים; הוא היה תקוע היטב בראשי, ולא יכולתי לפוצץ אותו החוצה.

אני מתכוון שאנחנו בחלקם נוסעים בשביל תחושה של הרפתקאות ואקזוטיות. להיות מגלי ארצות ולמצוא מקומות נטולי כל השפעה חיצונית. ידידי סת' קוגל אמר בספרו שעיירה באנגליה הפכה פופולרית בקרב קבוצות טיולים סיניות ב-2016 כי היא הייתה אנגלית במהותה. קבוצות סיורים סיניות רצו לראות מקום שתואם את החזון שלהן.

הגלובליזציה עוצרת את כל זה מלהתרחש.

פתאום אנחנו הולכים ברחוב - ורואים חלק מהבית.

האשליה שלנו - המיתוס שיצרנו לגבי היעד בו אנו נמצאים - מתנפצת.

ובכן, יש סטארבקס. התיירים כאן. המקום הזה הרוס עכשיו.

אבל האם זה באמת דבר רע?

כשאנחנו מדמיינים איך מקום צריך להיות - כאילו איים תאילנדים עם בקתות קטנות וחופים ריקים, או כפרים כפריים המלאים רק במוכרי אוכל מקומיים ועגלות - אנחנו מבקשים להקפיא את העולם (ולעתים קרובות עם אווירה של שאריות קולוניאליזם).

אנחנו שוכחים שמקומות הם לא דיסנילנד וזה לא לפני 100 שנה. דברים משתנים. מקומות מתפתחים, מתבגרים וממשיכים הלאה. העולם סביבנו לא עמד קפוא בזמן כדי להתנהג כמו פארק השעשועים שלנו. (וזה אפילו לא נוגע בקצה הקרחון סביב הקולוניאליזם / הסטריאוטיפים המערביים הקשורים לרעיונות אלו.)

האם הייתי מעדיף לראות את העולם מלא בחנויות של אמא ופופ וללא דונקין דונאטס במדיין?

על פני השטח, כן.

אבל אם אני באמת חושב על זה, זה בגלל שאני רוצה לברוח מהבית שלי, לא להיזכר בזה. זה בגלל שהייתי רוצה שהעולם ישתווה לזה שאני רואה בספרים ובסרטים. זה בגלל שאף אחד לא חסין לחלוטין לדעות שדיברתי עליהן זה עתה. יצרתי טירה בשמיים שאני לא רוצה לראות נהרסה.

אבל חלק מאומנות הגילוי הוא שיש הדעות הקדומות שלך התנפץ.

לדוגמה, רוב האמריקנים (ואולי אפילו רוב האנשים בעולם) רואים בקולומביה את הג'ונגל המרוחק הזה המלא בקפה, פשע, פירות ונרקוסים שמסתובבים ברחוב. זה מגעיל ומסוכן.

אבל קולומביה היא לא כמו שאנשים חושבים שהיא. למדלין יש את אחת ממערכות התחבורה הטובות ביותר שראיתי אי פעם מחוץ לסקנדינביה, ו-Wi-Fi נמצא בכל מקום. יש כאן גם איזו גסטרונומיה ראויה לכוכב מישלן מדהימה. בבוגוטה יש מוזיאונים ברמה עולמית. נוודים דיגיטליים נוהרים לשם. הכבישים מהממים. צעירים רבים מדברים אנגלית, הם משכילים, והם מאוד מעודכנים באירועים בעולם.

מקדונלד

אז, כשקולומביה משילה את עברה הנרקו ומחבקת את העולם באותה מידה שהעולם מחבק אותו, האם - אני - צריך להיות מופתעים שהבחור שרכב בג'יפ קטן משחק את טיילור סוויפט, או שהמבורגרים ופיצות וג'ין וטוניקים הם באמת פופולרי? האם עלינו להיות מופתעים שגם הקולומביאנים רוצים לטעום מהעולם?

לעתים קרובות אנו חושבים על הגלובליזציה כעל רחוב חד סטרי, שבו השלשלאות המערביות לפלוש למדינות אחרות. השיחה שלנו במערב היא תמיד על איך אנחנו הורסים מקומות אחרים.

עם זאת, המקומות האלה לא שורדים על דולרים תיירים בלבד. המקומיים אוכלים שם. מי אנחנו שנגיד להם לא?

ולעתים קרובות אני חושב על ההפך: כשאנשים מתרבויות לא מערביות אחרות מטיילים, עושים זאת הֵם יש את אותה תגובה?

האם הקולומביאנים נוסעים לאנשהו והולכים, אוף, א שְׁטוּיוֹת תשים פה? המקום הזה הרוס.

האם האיטלקים שונאים את המראה של פיצה בחופשה?

האם היפנים מבינים על כך שהם רואים סושי בחו'ל?

איך להגיע לאירופה בזול

אני לא רוצה לראות את קשתות הזהב ליד הפירמידות, אבל האם זה כל כך גרוע שיש כמה זיכיונות במצרים? מי אנחנו שנגיד, היי, אתה לא יכול לקבל את זה. אני רוצה לדמיין את המדינה שלך כזו לילות ערב פנטזיה! היפטר ממקום הפיצה הזה! איפה החבר'ה על גמלים?

בין אם זו רשת או סתם סוג של מטבח, אני לא חושב שהשילוב בין תרבויות הוא כל כך רע.

הגלובליזציה אינה מושלמת. וכמובן, היתרונות שלו אינם מאוזנים. אנשים כתבו כרכים בנושא זה. בוא נעזוב את זה בצד. אני לא כאן כדי לדון בזה. אני כאן כדי להרהר בגלובליזציה ובתפיסות שלנו לגביה כמטיילים.

דאנקין דונאטס הזכיר לי שהעולם הגלובלי שמאפשר לי להיות במדלין מאפשר גם לקולומביאנים לגשת לא רק לתרבות שלי אלא גם לתרבויות אחרות.

אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק לראות את הגלובליזציה דרך העדשה החד-כיוונית הקוצרית של להיות מטייל מערבי.

האם אנחנו באמת רוצים מקומות להישאר עניים / מבודדים / לא מחוברים כדי שנוכל לחוות חוויה אותנטית המבוססת על איזו פנטזיה שיש לנו על יעד? האם אנחנו באמת לא רוצים שהמקומיים יחוו פיצה, או המבורגרים, או מוזיקת ​​סקוטש, ג'אז, או פופ תאילנדי, או כל דבר אחר שאינו מקומי?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להסתכל על הגלובליזציה כגורמת להרס של מקום. תרבויות תמיד בתנופה.

אותו תהליך שהביא לנו תרבויות לא מוכרות הביא לשם גם חלקים מהתרבות שלנו (בין השאר).

כשיש לך יותר תרבויות המקיימות אינטראקציה זו עם זו, אתה מבין שכולם בני אדם וחולקים את אותם רצונות וצרכים.

ואני חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לחגוג.

הערה של מאט: לפני שכולם יתחרפנו בתגובות, הרשו לי להבהיר: אני לא אומר שגלובליזציה היא כולה קשתות בענן וחדי קרן. יש הרבה בעיות עם תאגידים רב לאומיים, במיוחד, כשמדובר במסים, עבודה וכמה כסף הם מחזיקים במדינה. יש גם הרבה בעיות סביבתיות וחברתיות הקשורות למיקור חוץ. אלו נושאים חברתיים וכלכליים חשובים שיש לטפל בהם פוליטית כדי שכולם יוכלו לחלוק את היתרונות של עולם גלובלי יותר. אני לא מכחיש שיש בעיות. אבל הפוסט הזה פשוט עוסק בהסתכלות על הנושא מנקודת מבט של מטייל.

הזמן את הטיול שלך: טיפים וטריקים לוגיסטיים

הזמן את הטיסה שלך
מצא טיסה זולה על ידי שימוש Skyscanner . זה מנוע החיפוש האהוב עליי מכיוון שהוא מחפש אתרים וחברות תעופה ברחבי העולם, כך שאתה תמיד יודע שאף אבן לא נשארת על כנה.

הזמן את הלינה שלך
אתה יכול להזמין את האכסניה שלך עם הוסטלוורלד . אם אתה רוצה להישאר במקום אחר מלבד אכסניה, השתמש Booking.com מכיוון שהוא מחזיר באופן עקבי את המחירים הזולים ביותר עבור בתי הארחה ומלונות.

אל תשכח ביטוח נסיעות
ביטוח נסיעות יגן עליך מפני מחלות, פציעה, גניבה וביטולים. זו הגנה מקיפה למקרה שמשהו ישתבש. אני אף פעם לא יוצא לטיול בלעדיו כי נאלצתי להשתמש בו פעמים רבות בעבר. החברות האהובות עלי שמציעות את השירות והתמורה הטובים ביותר הן:

רוצים לטייל בחינם?
כרטיסי אשראי לנסיעות מאפשרים לך לצבור נקודות שניתן לממש עבור טיסות ולינה בחינם - כל זאת ללא הוצאות נוספות. לבדוק המדריך שלי לבחירת הכרטיס הנכון והמועדפים הנוכחיים שלי כדי להתחיל ולראות את המבצעים הטובים ביותר.

זקוק לעזרה במציאת פעילויות לטיול שלך?
קבל את המדריך שלך הוא שוק מקוון ענק בו תוכלו למצוא סיורי הליכה מגניבים, טיולים מהנים, כרטיסים לדלג על התור, מדריכים פרטיים ועוד.

מוכן להזמין את הטיול שלך?
תראה את ה ... שלי דף משאבים עבור החברות הטובות ביותר להשתמש בהן כשאתה מטייל. אני מפרט את כל אלה שאני משתמש בהם כשאני נוסע. הם הטובים ביותר בכיתה ואתה לא יכול לטעות אם אתה משתמש בהם בטיול שלך.

רשום פופולרי